אני משתתפת בימים אלו בתערוכה הקבוצתית "דור" של המחלקה לעיצוב תכשיטים בשנקר לרגל 25 שנה לפתיחת המחלקה.
אני בוגרת ותיקה מאוד של המחלקה. התחלתי ללמוד שם לתואר ראשון בשנת 2000 במחזור השני.
כשראיתי את הקול הקורא להשתתף בתערוכה התחשק לי להכין עיצובים מעניינים יותר מאשר אלו שאני מכינה ביומיום אז החלטתי להשתתף.
כדי שיהיה מעניין, בשביל התערוכה התחלקנו לצוותים של מרצים ובוגרים כדי לחשוב יחד על הפרוייקט שנציג בתערוכה.
אני צוותתי עם יעל אוליאל, ראשת המחלקה החדשה, ומיכל בר און שיש.
הכותרת המשותפת שבחרנו לעבודה הייתה: "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו... החיטה צומחת שוב"
כל אחת מאיתנו לקחה את זה לכיוון משלה ומציגה עבודות משלה בתערוכה.
אני בחרתי להתייחס לטקסטים היהודיים העתיקים והחדשים יותר שמתכתבים עם מצבים כמו טבח השביעי לאוקטובר ולשנאה כלפינו, דברים שלצערנו היהודים נתקלו בהם מאז ומתמיד.
בחרתי להשתמש בדפים שנתתי להם מראה עתיק כמו ספרי תורה וסידורי תפילה, ושימוש באותיות סת"ם שכותבים בהם בספרי תורה, תפילין ומזוזות.
כשראיתי את הקול הקורא להשתתף בתערוכה התחשק לי להכין עיצובים מעניינים יותר מאשר אלו שאני מכינה ביומיום אז החלטתי להשתתף.
כדי שיהיה מעניין, בשביל התערוכה התחלקנו לצוותים של מרצים ובוגרים כדי לחשוב יחד על הפרוייקט שנציג בתערוכה.
אני צוותתי עם יעל אוליאל, ראשת המחלקה החדשה, ומיכל בר און שיש.
הכותרת המשותפת שבחרנו לעבודה הייתה: "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו... החיטה צומחת שוב"
כל אחת מאיתנו לקחה את זה לכיוון משלה ומציגה עבודות משלה בתערוכה.
אני בחרתי להתייחס לטקסטים היהודיים העתיקים והחדשים יותר שמתכתבים עם מצבים כמו טבח השביעי לאוקטובר ולשנאה כלפינו, דברים שלצערנו היהודים נתקלו בהם מאז ומתמיד.
בחרתי להשתמש בדפים שנתתי להם מראה עתיק כמו ספרי תורה וסידורי תפילה, ושימוש באותיות סת"ם שכותבים בהם בספרי תורה, תפילין ומזוזות.
סיכה לבגד בהשראת הטלאי הצהוב
בעבודה הראשונה שלי ( הסיכה ) התייחסתי לעצבות שלי על העובדה שאנחנו עדיין מסומנים כמו בשואה וכמו שהיה לאורך כל הדורות, כשהיהודים הם תמיד מושא לשנאה, פרעות ועלילות דם.
יש משפט שצץ במוחי כשחשבתי על המצב האבסורדי הזה שמקורו בתורה -"הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב".
המשפט הזה נאמר כברכה, ואכן יש גם יתרונות במצב שלנו-
אנחנו עדיין קיימים כעם למרות כל ניסיונות החיסול לאורך הדורות, וגם השגשוג שלנו בימינו נובע ממה שעברנו לאורך ההיסטוריה.
יש לנו מדינה שנחשבת למעצמת הייטק ואפילו החיינו את השפה שלנו אחרי 2000 שנה.
אבל כמה זה נורא להיות מבודדים ולא להיחשב לחלק ממשפחות העמים, שאנחנו כל כך רוצים להצטרף אליהם.
הרי אף אחד לא אוהב להיות מבודד, שנוא ומוחרם. כולנו רוצים להיות מקובלים ובקבוצת ה"מגניבים" והפופולריים, והנה למרות כל הניסיונות שלנו, שוב ושוב זה לא צולח.
לכן הכנתי את הסיכה בהשראת הטלאי הצהוב של השואה, כי בסוף אנחנו תמיד נהיה מסומנים.
ולמרות שזה משפט קצת מדכא, בסופו של דבר, הרבה פעמים דווקא המוחרמים והדחויים הם אלו שמצליחים יותר מכולם, כי הם מפתחים חוסן, קשרי חברות וערבות הדדית חזקים, יצירתיות, ויוזמה.
וזה אכן מה שקרה. אחרי 2000 שנות התנכלויות קמה התנועה הציונות, הוקמה המדינה ואנשים מוכשרים המציאו המצאות פורצות דרך בנוגע לצבא, משק המים, החקלאות, ההייטק, המדע וכו'.
וגם- בשביעי לאוקטובר גילינו כמה העם שלנו מדהים, שלמרות המחלוקות הקשות בינינו ערב המלחמה, כל כך הרבה אנשים באו לעזור ולנסות להציל את תושבי העוטף, כי בסוף כולנו משפחה אחת.
אז אני אופטימית.
הסיכה עשויה מנייר, פליז וכסף.
יש משפט שצץ במוחי כשחשבתי על המצב האבסורדי הזה שמקורו בתורה -"הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב".
המשפט הזה נאמר כברכה, ואכן יש גם יתרונות במצב שלנו-
אנחנו עדיין קיימים כעם למרות כל ניסיונות החיסול לאורך הדורות, וגם השגשוג שלנו בימינו נובע ממה שעברנו לאורך ההיסטוריה.
יש לנו מדינה שנחשבת למעצמת הייטק ואפילו החיינו את השפה שלנו אחרי 2000 שנה.
אבל כמה זה נורא להיות מבודדים ולא להיחשב לחלק ממשפחות העמים, שאנחנו כל כך רוצים להצטרף אליהם.
הרי אף אחד לא אוהב להיות מבודד, שנוא ומוחרם. כולנו רוצים להיות מקובלים ובקבוצת ה"מגניבים" והפופולריים, והנה למרות כל הניסיונות שלנו, שוב ושוב זה לא צולח.
לכן הכנתי את הסיכה בהשראת הטלאי הצהוב של השואה, כי בסוף אנחנו תמיד נהיה מסומנים.
ולמרות שזה משפט קצת מדכא, בסופו של דבר, הרבה פעמים דווקא המוחרמים והדחויים הם אלו שמצליחים יותר מכולם, כי הם מפתחים חוסן, קשרי חברות וערבות הדדית חזקים, יצירתיות, ויוזמה.
וזה אכן מה שקרה. אחרי 2000 שנות התנכלויות קמה התנועה הציונות, הוקמה המדינה ואנשים מוכשרים המציאו המצאות פורצות דרך בנוגע לצבא, משק המים, החקלאות, ההייטק, המדע וכו'.
וגם- בשביעי לאוקטובר גילינו כמה העם שלנו מדהים, שלמרות המחלוקות הקשות בינינו ערב המלחמה, כל כך הרבה אנשים באו לעזור ולנסות להציל את תושבי העוטף, כי בסוף כולנו משפחה אחת.
אז אני אופטימית.
הסיכה עשויה מנייר, פליז וכסף.
ההשראה לסיכה- הטלאי הצהוב שיהודים לבשו בשואה
שרשרת נוה
בתכשיט השני שאני מציגה בתערוכת "דור" של שנקר בחרתי להתייחס לערבות ההדדית המפעימה שהתגלתה במהלך המלחמה הזאת, כשחיילים ואזרחים נכנסו לקו האש בשביעי לאוקטובר כדי להציל את תושבי העוטף וחלקם שילמו בחייהם.
לפני כשנה קראתי את הספר של עפרה לקס "במקום שבו צריך אותי" שבו היא מספרת את סיפורם של גיבורים מהשביעי לאוקטובר, כולל על בנה נוה, שנפל במהלך הקרבות.
ביקשתי את רשותה להשתמש במשפט "במקום שבו צריך אותי שם אני אהיה" שאמר נוה לקס ז"ל לחברתו כאשר יצא ב 7.10 מביתו כדי להילחם בחמאס.
אני מרגישה שזה משפט שמתמצת את רוח הגבורה והערבות ההדדית שהתגלתה וממשיכה להתגלות בעם שלנו.
כשחשבתי איך אוכל לייצג "ערבות הדדית" בצורה מוחשית הגעתי למסקנה שיד שלופתת יד ומושכת אותה למקום בטוח זאת הדרך הנכונה.
אז פיסלתי בשעווה מיוחדת לתכשיטים שתי ידיים כאלו ויצקתי אותם בכסף, הכנתי תבנית גומי עם החלל הנגיטיבי של הידיים, כדי שאוכל לשכפל אותם במתכת.
כיוון שרציתי לכתוב את המשפט בכתב סת"ם ( שבו כותבים ספרי תורה, תפילין ומזוזות ) כדי לקשור אותו להיסטוריה היהודית, הידיים נקשרו לי ב"יד" שמשתמשים בה בקריאת התורה ומסמן לקורא את המיקום שלו בטקסט כשהוא קורא, אז החלטתי להכין שתי סטים של "ידיים" שמחזיקים אחד את השני, כולל התייחסות למראה של "יד" של ספר תורה ושל השרשרת המחוברת ל"יד".
לזכר נוה לקס הי"ד וכל הגיבורים שנפלו במלחמה הזאת ומלחמות העבר.
השרשרת עשויה מפליז, כסף מצופה זהב, נייר וקרטון.
לפני כשנה קראתי את הספר של עפרה לקס "במקום שבו צריך אותי" שבו היא מספרת את סיפורם של גיבורים מהשביעי לאוקטובר, כולל על בנה נוה, שנפל במהלך הקרבות.
ביקשתי את רשותה להשתמש במשפט "במקום שבו צריך אותי שם אני אהיה" שאמר נוה לקס ז"ל לחברתו כאשר יצא ב 7.10 מביתו כדי להילחם בחמאס.
אני מרגישה שזה משפט שמתמצת את רוח הגבורה והערבות ההדדית שהתגלתה וממשיכה להתגלות בעם שלנו.
כשחשבתי איך אוכל לייצג "ערבות הדדית" בצורה מוחשית הגעתי למסקנה שיד שלופתת יד ומושכת אותה למקום בטוח זאת הדרך הנכונה.
אז פיסלתי בשעווה מיוחדת לתכשיטים שתי ידיים כאלו ויצקתי אותם בכסף, הכנתי תבנית גומי עם החלל הנגיטיבי של הידיים, כדי שאוכל לשכפל אותם במתכת.
כיוון שרציתי לכתוב את המשפט בכתב סת"ם ( שבו כותבים ספרי תורה, תפילין ומזוזות ) כדי לקשור אותו להיסטוריה היהודית, הידיים נקשרו לי ב"יד" שמשתמשים בה בקריאת התורה ומסמן לקורא את המיקום שלו בטקסט כשהוא קורא, אז החלטתי להכין שתי סטים של "ידיים" שמחזיקים אחד את השני, כולל התייחסות למראה של "יד" של ספר תורה ושל השרשרת המחוברת ל"יד".
לזכר נוה לקס הי"ד וכל הגיבורים שנפלו במלחמה הזאת ומלחמות העבר.
השרשרת עשויה מפליז, כסף מצופה זהב, נייר וקרטון.
ההשראה
ההשראה- ידיים מושטות בבקשה לעזרה ויד שמושטת לעזור להם
ההשראה- מבחר של ידיים של ספר תורה מגוגל
תהליך העבודה
פיסלתי ידיים לפותות משעווה לתכשיטים
יצקתי את השעווה בכסף.
הכנתי מהידיים תבנית גומי עם החלל הנגטיבי שלהן כדי שאוכל לשכפל אותן בקלות בכל מתכת שארצה
פה זה תוך כדי הלחמת החלקים יחד
החלקים אחרי ניקוי ושיוף, מוכנים לחיבור לדף
החלקים מחוברים לנייר ועכשיו רק נותר לחבר את השרשראות
השרשרת המוכנה לזכר נוה לקס ז"ל
בהשראת השרשרת שהכנתי לתערוכה עיצבתי שרשרת, צמיד וטבעת שניתן לקנות עכשיו באתר
לחצו על תמונת התכשיטים למטה כדי לראות עוד פרטים
תליון קמע בהשראת התפילה "ונתנה תוקף"
התכשיט השלישי שהכנתי לתערוכה "דור" של שנקר זאת שרשרת קמע בהשראת תפילת "ונתנה תוקף" שאומרים בראש השנה ויום כיפור.
לפי היהדות אלו ימים שבהם עומדים לדין וה' מחליט מה יהיה גורל האדם באותה שנה.
בכל שנה זאת תפילה שגורמת למחשבות, אבל השנה ממש הרגשתי את אימת הדין.
כל הצרות שמתוארות שם הם לא רחוקים כמו שהיו נראים לפני כמה שנים, אלא דברים שיכולים לקרות גם היום- מגפה, מוות, חרבות, אש ...
אם לפני ה 7.10 הרגשתי בטוחה, ושאנחנו חיים במקום בטוח, ומה הסיכוי שמשהו נורא יקרה? הרי יש לנו צבא חזק, שרותי רפואה מתקדמים וכו.
והנה פתאום זה כבר לא...
הכל שברירי, ושום דבר כבר לא מובן מאליו...
תחושת השבריריות הייתה מאוד נפוצה במשך אלפי שנות האנושות ולכן המציאו תפילות להגן מפני מוות, מחלות, מלחמות וכל הצרות האחרות.
כל הדתות התייחסו בתפילות שלהן לנושא הזה, וכך גם היהדות בתפילת "ונתנה תוקף".
בתפילה המקורית הפתרון לכל הבעיות האלו הוא - "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה".
זאת גישה גלותית שנבעה מהעובדה שליהודים בגלות לא היו אמצעים להגן על עצמם כאשר טבחו בהם.
כל מה שיכלו לעשות זה לברוח, להסתתר, להתפלל, לתת צדקה, ולקוות לנס.
הרגשתי שחסר פה מימד מאוד חשוב כדי להעביר את הגזרות האלו מעלינו, והוא האחריות שלנו לדאוג למדינה חזקה משלנו, צבא חזק, ולהיות מפוכחים לנוכח האיומים סביבנו, ולא לסמוך על הנס, ואת זה הוספתי למילות התפילה בקמע בכתב יד "מודרני" -
"ומדינה, ומשילות, וצבא חזק, וחכמה וגבורה ויוזמה- מעבירין את רוע הגזרה"
עיצבתי את זה כשרשרת קמע, שיכולה להיפתח ולהיסגר בגלילה.
הכתב שבה התפילה נכתבה הוא כתב סת"ם בו כותבים ספרי תורה, תפילין ומזוזות, כדי לקשור את זה להיסטוריה היהודית.
למעלה יש את "יד אלוהים" שמושיטה לנו עזרה, ולמטה יד האיש\ה שמבקשים הצלה.
התכשיט הוכן מכסף, פליז, נייר ועץ.
לפי היהדות אלו ימים שבהם עומדים לדין וה' מחליט מה יהיה גורל האדם באותה שנה.
בכל שנה זאת תפילה שגורמת למחשבות, אבל השנה ממש הרגשתי את אימת הדין.
כל הצרות שמתוארות שם הם לא רחוקים כמו שהיו נראים לפני כמה שנים, אלא דברים שיכולים לקרות גם היום- מגפה, מוות, חרבות, אש ...
אם לפני ה 7.10 הרגשתי בטוחה, ושאנחנו חיים במקום בטוח, ומה הסיכוי שמשהו נורא יקרה? הרי יש לנו צבא חזק, שרותי רפואה מתקדמים וכו.
והנה פתאום זה כבר לא...
הכל שברירי, ושום דבר כבר לא מובן מאליו...
תחושת השבריריות הייתה מאוד נפוצה במשך אלפי שנות האנושות ולכן המציאו תפילות להגן מפני מוות, מחלות, מלחמות וכל הצרות האחרות.
כל הדתות התייחסו בתפילות שלהן לנושא הזה, וכך גם היהדות בתפילת "ונתנה תוקף".
בתפילה המקורית הפתרון לכל הבעיות האלו הוא - "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה".
זאת גישה גלותית שנבעה מהעובדה שליהודים בגלות לא היו אמצעים להגן על עצמם כאשר טבחו בהם.
כל מה שיכלו לעשות זה לברוח, להסתתר, להתפלל, לתת צדקה, ולקוות לנס.
הרגשתי שחסר פה מימד מאוד חשוב כדי להעביר את הגזרות האלו מעלינו, והוא האחריות שלנו לדאוג למדינה חזקה משלנו, צבא חזק, ולהיות מפוכחים לנוכח האיומים סביבנו, ולא לסמוך על הנס, ואת זה הוספתי למילות התפילה בקמע בכתב יד "מודרני" -
"ומדינה, ומשילות, וצבא חזק, וחכמה וגבורה ויוזמה- מעבירין את רוע הגזרה"
עיצבתי את זה כשרשרת קמע, שיכולה להיפתח ולהיסגר בגלילה.
הכתב שבה התפילה נכתבה הוא כתב סת"ם בו כותבים ספרי תורה, תפילין ומזוזות, כדי לקשור את זה להיסטוריה היהודית.
למעלה יש את "יד אלוהים" שמושיטה לנו עזרה, ולמטה יד האיש\ה שמבקשים הצלה.
התכשיט הוכן מכסף, פליז, נייר ועץ.
ההשראה- בקשה עזרה מה'
תהליך העבודה
פיסלתי את הידיים בשעווה לתכשיטים
יצקתי את השעווה בכסף
הכנתי תבנית גומי עם החלל הנגטיבי של הידיים כדי שאוכל לשכפל אותם בקלות
פה אני באמצע הכנת הציר של המגילה כדי שהיא תוכל להיסגר ולהיפתח
פה אני עושה סקיצות כדי לראות איך הכי כדאי שהחלקים יחוברו יחד למגילה
פה רואים שאני באמצע הכנת החלקים
בהשראת שרשרת הקמע שהכנתי בשביל התערוכה עיצבתי שרשרת תפילה שניתן לקנות דרך האתר
לחצו על תמונת השרשרת למטה כדי לראות עוד פריטים
